גזר דין בתיק ת"פ 29843-12-09

במסגרת ההסדר תוקן כתב האישום מהותית ואף ההמלצות העונשיות של התביעה מתונות למדי. ההסבר לכך הינו קושי ראייתי ניכר, שאף הוביל לשחרורם של הנאשמים ממעצר בשלב מוקדם.

עתה ייגזר הדין בעניין הנאשמים 1, 2 ו-4. גזירת הדין לא תיעשה לפי תיקון 113 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, הן לאור מועד הרשעתם והן לנוכח הסדרי הטיעון שנכרתו בין כל נאשם לתביעה.

עוד יוער, כי עקב תקלה לא ברורה אין התאמה בין סדר הנאשמים ברישום האלקטרוני בתיק בית המשפט לבין סדרם בכתב האישום.

האישום וחלקו של כל נאשם:

הנאשמים עמיר ואוחנה קשרו קשר להתפרץ ביום 16.12.09 לדירה ברחוב מאיר בעל הנס בבאר יעקב ולשם כך אסף עמיר את אוחנה ברכב שכור והשניים הגיעו למקום. בהגיעם למקום פגשו את הנאשם שער, שסייע להם בכך שהצביע עבורם על הדירה המיועדת לפריצה, דירה 1 ברחוב מאיר בעל הנס 8.

עמיר ואוחנה ניסו לפרוץ לדירה על-ידי כך שטיפסו לעבר החלון, אך הופרעו ממעשיהם על-ידי הדיירת שהגיעה לדירה ונמלטו מהמקום.

סילורה הגיע למקום בניסיון לסייע לעמיר, אוחנה ושער להימלט מהמקום.

הנאשמים עמיר ואוחנה הורשעו אפוא בקשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(1) לחוק העונשין הנ"ל ובניסיון לפרוץ לדירת מגורים, לפי סעיף 406(א) בצירוף סעיף 25 לחוק הנ"ל;

הנאשם שער הורשע בסיוע לניסיון לפריצה לדירת מגורים, לפי סעיף 406(א) בצירוף סעיפים 25 ו-32 לחוק הנ"ל;

הנאשם סילורה הורשע בניסיון לסיוע לאחר מעשה, לפי סעיף 261(1) בצירוף סעיפים 260 ו-32 לחוק הנ"ל;

שיקולי ענישה - כללי:

הערכים החברתיים הנפגעים בעבירות פריצה לדירת מגורים אינם מתמצים בערכי ההגנה על הרכוש. כפי שנפסק לא פעם, חומרתה היתירה של עבירת הפריצה מוציאה אותה מגדר עבירת רכוש 'בלבד', שכן פגיעתה רעה וקשה בתחושת הביטחון של הציבור והפרט ובפרטיותו של אדם. אין לשכוח כי תמיד אף קיימת גם הסכנה הגדולה של התלקחות אלימה, אם חו"ח יימצא אדם בדירה הנפרצת או ישוב לביתו.

בע"פ 7453/08 מ.י. נ' אואזנה (2008) נאמר:

כינוי עבירות של פריצה וגניבה מבתים, רק כ"עבירות נגד הרכוש" (כפי שמקובל לקרוא לעבירות מסוג זה, הינה הגדרה מוטעית. זאת מאחר שפריצה לביתו של אדם, טומנת החובה לעיתים קרובות לא רק נזק כלכלי רב, אלא גם צער ועוגמת נפש הנגרמים לקורבנות של עבירות אלה. הנה כי כן, אין מדובר בעבירות נגד הרכוש גרידא, אלא בעבירות המפרות את פרטיותו של האדם בצורה הגבוהה ביותר.

וכך בהסכמה בפסקי דין רבים, דוגמת ע"פ 6480/11 סמארה נ' מ.י. (2012).

קל לשער את האימה שנפלה על הדיירת ששבה לדירתה ונודע לה שכמעט-כמעט נתקלה בפורצים.

במקרה דנן, לא חפץ ליבם של הנאשמים עמיר, אוחנה ושער הוא שהוביל לכישלון הביצוע של העבירה המתוכננת, אלא ההפתעה שהופתעו בשל חזרתה של הדיירת לביתה.